<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ד</h1>
<h2>דף קא.</h2>
וכן אין לפרש הא דרבי חנינא דמסכת בכורות (י"א א') שהזכרנו לעיל הלוקח טבלים ממורחים כגון שקבל ישראל מן הגוי למחצה לשליש ולרביע וקונה ישראל חלקו של גוי ומרחו בשדה של גוי, האי פירושא לא מסתבר שאם קנה ישראל מן הגוי ואחר כך מרח אין אלו ממורחין מן הגוי, משום דמשמע הא דרבי חנינא דכבר ממורחים נינהו וטבלים קודם שיקנם מן הגוי. ומיהו הכי איכא לפרושא דהא רבי חנינא אזלא כי הך דאמרינן מסכת בבא מציעא פרק השואל (ק"א א'), תנן התם החוכר שדה אבותיו מן הגוי מעשר ונותן לו. רבי יהודה אומר אף המקבל. סברוה מאי שדה אבותיו ארץ ישראל, ואמאי קרו לה שדה אבותיו שדה אברהם יצחק ויעקב, וקסבר אין קנין לגוי בארץ ישראל להפקיע מיד מעשר, ומקבל כחוכר דמי, מה חוכר בין עבדא בין לא עבדא בעי עשורי ומיתן ליה דכפורע חובו דמי, אף מקבל נמי כפורע חובו דמי ומעשר ונותן לו. הכי נמי דרבי חנינא בישראל דקביל ארעא מגוי למחצה לשליש ולרביע ומרחינהו ברשות הגוי לאותו חלק של גוי ואחר כך נתנו לגוי קודם שיעשרם, ובא ישראל אחר ולקחו מן הגוי שחייב לעשרן. מה טעם, דכיון דאין לגוי בהאי שדה שקבל ישראל ממנו חלק מסוים ברוח מזרחית או דרומית כדי שיהיו פירות זה החלק לגוי ולא טבל, אף על גב דמרחינהו ישראל, אלא זה החלק שיש לו בכלל הפירות של שדה במקום שאינו מסויים. נמצא כחוכר שחייב לעשרן ישראל המקבל שמרחם מפני שהם כשלו, וכפורע חובו דמי בזה החלק שנותן לגוי ולאו של גוי ממש הוא. הילכך אם נתנם לגוי קודם שיעשרם ובא ישראל אחר וקנאם מן הגוי אשמעינן רבי חנינא דמעשרן והמעשרות שלו משום דאתי מכח וכו'. ולעולם אי מרחינהו ישראל שאינו מקבל מרשות גוי לא טבלי כלל מדאורייתא כמו מרוח גוי עצמו בשלו, אלא מדרבנן משום גזרת בעלי כיסין וכדלעיל.
